<h1>סמ"ג עשין סימן קל"ג</h1>
<h2>דף לו:</h2>
התרומות והמעשרות אינן נוהגות מן התורה אלא בארץ ישראל, והנביאים התקינו שיהו נוהגים אף בארץ שנער מפני שהיא סמוכה לארץ ישראל ורוב ישראל הולכים ושבים שם, וחכמים הראשונים התקינו שיהו נוהגים אף בארץ מצרים ובארץ עמון ומואב מפני שהם סביבות ארץ ישראל, [ארץ ישראל] האמורה בכל מקום הם הארצות שכבש אותם מלך ישראל או שופט או נביא מדעת רוב ישראל וזהו הנקרא כיבוש רבים, אבל יחיד מישראל או שבט או משפחה שהלכו וכבשו לעצמם מקום אפילו מן הארץ שניתנה לאברהם אינו נקרא ארץ ישראל כדי שינהגו בו כל המצוות, ומפני זה חלק יהושע ובית דינו כל ארץ ישראל לשבטים ואף על פי שלא נכבשה כדי שלא תהיה כיבוש יחיד כשיעלה כל שבט ושבט ויכבוש חלקו, הארצות שכבש דוד חוץ לארץ כנען כגון ארם נהרים וארם צובה וכיוצא בהם אף על פי שמלך ישראל הוא ועל פי בית דין הגדול היה עושה אינו כארץ ישראל לכל דבר ולא כחו"ל לכל דבר אלא יצאו מכלל חוצה לארץ ולכלל ארץ ישראל לא הגיעו, ומפני מה ירדו ממעלת ארץ ישראל מפני שכבש אותם קודם שיכבוש כל ארץ ישראל אלא נשאר בה משבעה עממים, ואילו תפס כל ארץ כנען לגבולותיה תחילה ואחר כך כבש ארצות אחרות היה כיבושו כולו כארץ ישראל לכל דבר, והארצות שכבש דוד הם הנקראים סוריא (ע"פ רמב"ם תרומות פ"א הל' א'—ג' ע"ש). וכן תניא בספרי (סוף עקב) שאמר לו הקב"ה לדוד סמוך לפלטיא שלך לא הורשתי ואתה הולך וכובש בחוצה לארץ. סוריא יש דברים שהיא בהם כארץ ישראל ויש דברים שהיא בהם כחוצה לארץ, והקונה בה קרקע כקונה בארץ ישראל לענין תרומות ומעשרות ושביעית, [ו]הכל בסוריא מדברי סופרים (רמב"ם שם ה"ד).
